פסק-דין בתיק ת"א 46133-05

1.     התובע הוא תאגיד בנקאי הפועל כבנק למשכנתאות, אשר תבע את הנתבעת 1 (להלן: " מרכנתיל") והנתבעת 2 (להלן: " דיסקונט") (להלן ביחד: " הבנקים"), אשר הם תאגידים בנקאיים ואת הנתבע 3 (להלן: " עו"ד וגנר") הוא עורך דין במקצועו. התובע הגיש כתב תביעה מתוקן ובו צירף את הנתבעת 4 (להלן: " חברת הביטוח"), שהיא חברת הביטוח של עו"ד וגנר. הבנקים הגישו הודעה לצד שלישי כנגד מר חיים וגנשטיין (להלן: " וגנשטיין"), אשר לא התגונן כנגד ההודעה לצד שלישי. עו"ד וגנר וחברת הביטוח הגישו הודעה לצד שלישי כנגד הבנקים. הבנקים התגוננו כנגד התביעה וכנגד ההודעה לצד שלישי. התביעה הוגשה על סך של 1,005,025 ש"ח. יש לציין כי התובע תבע בתביעה נפרדת את וגנשטיין וקיבל פסק דין בהעדר הגנה עוד באוקטובר 2005 (מוצג ת/5).

2.     בכתב התביעה טען התובע כי ביום 18.9.1998 התקשר עם בני הזוג חיים ובתיה וגנשטיין בהסכם הלוואה והסכם משכנתא למתן הלוואה בסך 550,000 ש"ח לצורך מימון רכישת נכס מקרקעין ברחוב לסקוב 7 בנתניה הידוע כחלקה 8 בגוש 7949 (להלן: "הנכס"). הרכישה נעשתה מידי הגברת רבקה ינאי (להלן: " ינאי"). התובע טען כי על מנת לאשר את ההלוואה הסתמך על מסמכים שונים, ביניהם: הסכם מכר בין וגנשטיין לינאי; אישורי קבלת תשלומים על חשבון התמורה החתומים על ידי ינאי; כתב התחייבות חתום על ידי ינאי ומאושר בחתימה של עו"ד וגנר; וטופס "אישור עורך דין" בחתימת עורך דין וגנר. עוד טען התובע, כי בהתאם למקובל ולנהוג בבנק סכום ההלוואה הועבר בשיק בלתי עביר המיועד למוכר הנכס בלבד; הנפרע בשיק הוא מוכר הנכס "בלבד", בנוסח "שלמו ל ________ בלבד" והשיק הוא שיק משורטט, שעליו מוטבעות המילים "לא עביר". לטענת התובע בדרך זו הוא מבטיח שכספי ההלוואה יגבו רק על ידי מוכר הנכס על ידי הפקדתם בחשבון הבנק של מוכר הנכס בלבד וכך כספי ההלוואה אכן משמשים לייעודם. כך פעל התובע לטענתו גם בתיק זה וביום 24.9.98 מסר לוגנשטיין שיק בלתי עביר המיועד לינאי על סך 550,000 ש"ח, שהוא משורטט ועליו הוטבעו המילים: "לא עביר" וכן המילים "שלמו לרבקה ינאי בלבד" (להלן: " השיק"). על זכויות הנכס נרשם משכון לטובת התובע. השיק נפרע.

3.     וגנשטיין לא עמדו בתשלומים על פי הסכם ההלוואה והתובע פתח בהליכים למימוש הנכס, ואז התברר כי הגברת ינאי מכחישה את העסקה למכירת הנכס לוגנשטיין והיא טוענת כי היא לא ביצעה אותה ולא קיבלה כל תמורה בגינה. עוד היא טענה כי היא מכחישה את חתימתה על המסמכים שנמסרו לתובע, לרבות אלו שאומתו ואושרו על ידי עורך דין וגנר והתברר כי קיימות טענות של בנק אחר, בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (להלן: " בנק דיסקונט למשכנתאות") לקיומה של משכנתא על הנכס. בגין טענה אחרונה זו הוגשה תביעה על ידי בנק דיסקונט למשכנתאות כנגד ינאי, וגנשטיין, התובע ואחרים בת.א. 3092/00, 1186/01 לבית המשפט המחוזי בתל אביב (להלן: " התביעה במחוזי") וביום 24.7.07 ניתן בתביעה פסק דין על ידי כב' השופטת רינה משל. בפסק הדין נקבע " הנני מצהירה כי ההסכם, כביכול, מיום 18.6.98, למכירת דירת נתבעת 1 (ינאי - ע.ר.) לנתבע 3 (וגנשטיין - ע.ר.), חסר כל תוקף ובטל, וכך גם המשכון שנרשם מכוחו ברשם המשכונות לטובת נתבע 4 (התובע - ע.ר.) לפי מספר 98155911". וכך ניתן צו על ידי בית המשפט המחוזי לרשם המשכונות למחוק את המשכון, שנרשם על הנכס לטובת התובע ולהפסיק את הליכי ההוצאה לפועל למימוש המשכון. יש לציין כי וגנשטיין הודה במעשה הזיוף כבר בתחילת הדיונים אצל כב' השופטת משל (להלן: " פסק הדין במחוזי").

4.     התובע טוען כי נדהם לגלות, כי חרף היות השיק, שיק משורטט בלתי עביר, שאין כל אפשרות להפקידו אלא בחשבונה של גברת ינאי בלבד, השיק הופקד באמצעות סניף אלנבי של דיסקונט לזכות חשבון 68446 בסניף יפו (סניף 56537) של מרכנתיל, אשר התנהל על שם וגנשטיין עצמו. יתר על כן, מלוא סכום השיק נמשך כבר למחרת יום ההפקדה בחשבון וגנשטיין (ביום 28.9.98) במזומן לידי וגנשטיין.

5.     התובע טען כי מרכנתיל ודיסקונט מטילים את האחריות אחד על השני ולתובע אין ידיעה ואין יכולת לדעת מה הם מנגנוני הסליקה שבין דיסקונט לבין מרכנתיל ומה היא מערכת היחסים שביניהם ומכל מקום בהיות השיק משורטט, בלתי עביר ומשוך לנפרע בלבד היה על הבנקים, שניהם כאחד, לדאוג לכך שהשיק יפרע אך ורק לחשבון ינאי. התובע טען עוד בענין זה, כי חובה מוטלת על בנק לבדוק בכל שלב כי השיק המופקד אצלו מופקד בהתאם להוראות, והחובה הזאת מוטלת הן על הבנק בו הופקד השיק באופן פיזי - דיסקונט, והן על הבנק אשר זיכה את חשבון וגנשטיין בסכום השיק - מרכנתיל. לטענת התובע גם פרעון מלוא הסכום במזומן צריך היה לעורר את חשד מרכנתיל.

6.     התובע טען כנגד עו"ד וגנר כי הלה פעל ברשלנות, כאשר יצר מצג מטעה כלפי הבנק וזאת לנוכח טענת ינאי כי לא התקשרה בעסקת מכר עם וגנשטיין ומעולם לא חתמה על מסמך הנוגע לעסקת המכר. בכתב התביעה נטען כי וגנשטיין אישר כי זייף את חתימתה של ינאי וכי אישורו של וגנר ניתן בלא שינאי התייצבה בפניו, אלא אישה זרה, אשר לבקשתו של וגנשטיין, זייפה את חתימתה של ינאי וכי וגנר לא בדק תעודת זהות של אותה אישה או כל תעודה מזהה אחרת קודם לאישור החתימה. לפיכך טוען התובע, כי וגנר פעל ברשלנות, כאשר אישר את החתימות בפניו וכי היה עליו לצפות שהתובע יסתמך על החתימה ועל האישור של עורך הדין למתן ההלוואה ולכן עליו לפצות ו/או לשפות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו.

7.     הבנקים טענו כי עו"ד וגנר התרשל במעשיו ובמחדליו, וברשלנותו זו גרם נזקים לתובע ולכן עליו לפצות את התובע על מלוא נזקיו ובכך לפטור את הבנקים מתביעת התובעת כלפיהם. הבנקים טענו עוד כי התביעה הוגשה בשנת 2005 לגבי ארועים שארעו בשנת 1998, היינו על סף תקופת ההתיישנות ולכן נוצר קושי אמיתי אצל הבנקים להתייחס לטענות התובע. עוד טענו הבנקים כי דיסקונט הכיר, ביחסים שבינו לבין מרכנתיל, באחריות דיסקונט להפקדת השיק בחשבונו של וגנשטיין. עם זאת טען דיסקונט כי את האחריות לנזקי התובע יש להטיל על התובע עצמו, משום שלא עשה את כל הדרוש כדי להבטיח שהכספים יגיעו למוכרת הדירה ולכן הוא אחראי באחריות תורמת גבוהה ביותר, המגיעה עד כדי 100% לנזקים שנגרמו לו. התרשלות התובע היא בכך, שמסר את השיק המיועד למוכרת בידיו של וגנשטיין במקום למוסרו לידי המוכרת או להפקידו ישירות בחשבון הבנק שלה.

8.     עו"ד וגנר ואיילון טענו כי עו"ד וגנר נהג בזהירות ובסבירות וכי זיהה את הגברת ינאי על פי תעודת זהות שהציגה לו. עוד הם טענו, כמו הבנקים, כי התובע נהג ברשלנות ובפזיזות והביא על עצמו בחוסר זהירותו את הנזק שנגרם לו וכן הם טוענים כי התנהלותם של הבנקים, אשר נמנעו מלתת כל הסבר למחדלים אשר אפשרו את העברת הכספים למי שלא היה זכאי לקבלם גרמו בהתרשלותם ובהתנהלותם חסרת ההסבר, לניתוק כל קשר סיבתי בין ההתרשלות של התובע וכל מעשה או מחדל המיוחסים לוגנר.

ראיות

9.     הצדדים הגישו ראיות, כאשר התובע הגיש את תצהיר מר יקיר וייס (להלן: " וייס"). לדיון עצמו הוזמנו על ידי התובע והעידו גברת ינאי, וגנשטיין, עורך דין אלכס גרינשפן, שכתב מכתב מיום 3.12.02 בשם מרכנתיל לב"כ התובע ומר סמרה מאיר, שהיה מנהל סניף יפו במרכנתיל בשנת 1998. עו"ד וגנר העיד בעצמו והבנקים לא הביאו כל עד מטעמם.

10. לאחר הגשת הראיות הצדדים הגישו סיכומים.

עדות וגנשטיין

11. וגנשטיין נחקר גם בבית המשפט המחוזי וגם בפני. בעדותו בפני העיד כי הלווה כסף לאבי ינאי (בעלה של גברת ינאי) ולגברת ינאי גם מכספו וגם מכסף של השוק האפור, וכאשר לקח את השיק מהבנק נתן את השיק לשוק האפור "והם הצליחו לפרוע אותו" (עמו 18 שורות 1-3). עוד העיד כי הוא פתח חשבון בסניף יפו של מרכנתיל בהוראת "השוק האפור". עוד העיד כי שילם חלק מהכסף לתובע על חשבון ההלוואה (ראו עמוד 18 שורה 21 ושורה 26) וכי על מנת להחזיר את הכספים לשוק האפור הוא קיבל מגברת ינאי את הדירה שהיתה רשומה על שמה ועם הדירה הזו לקח את ההלוואה אצל התובע.

12. וגנשטיין נחקר גם בבית המשפט המחוזי. בהליך בית המשפט המחוזי היה בנו, גולן וגנשטיין, בין הנתבעים. גם בבית המשפט המחוזי וגם בפני העיד וגנשטיין, כי עו"ד וגנר אישר את חתימת גברת ינאי בהתבסס על אישה, שהביא וגנשטיין מהרחוב והיא חתמה כאילו היא גברת ינאי. בבית המשפט המחוזי העיד וגנשטיין, שעו"ד וגנר לא בדק תעודת זהות לפני שאישר את החתימה (ראו עמוד 4 לפרוטוקול בבית המשפט המחוזי - ת/4). גם בעדותו בפני העיד וגנשטיין כי האישה לא הראתה לוגנר תעודת זהות והוא לא זוכר שהוא ביקש ממנה תעודת זהות (ראו עמוד 23 שורה 24). במחוזי העיד וגנשטיין עוד, כי פרע את השיק בעצמו במזומן באמצעות יפוי כח מזויף של ינאי ולאחר שזייף את חתימת גברת ינאי על השיק (ראו עמוד 5 לפרוטוקול במחוזי). 

13. וגנשטיין העיד עוד כי את החשבון במרכנתיל יפו הוא פתח בהוראת מי מהשוק האפור, שהורה לו לפתוח את החשבון בסניף זה דווקא. עוד העיד כי על הנכס היתה משכנתא לבנק דיסקונט למשכנתאות בסך של 140,000 דולר (עמוד 26 שורה 5) וכי גברת ינאי נתנה לוגנשטיין את הנכס במובן זה שאפשרה לבנו של וגנשטיין, גולן (להלן: " גולן"), להתגורר בנכס.

עדות ינאי

14. בתצהיר שהגישה בבית המשפט המחוזי (ת/1) תיארה ינאי כי ביום 22.9.93 נחתם הסכם משולש בינה עם אחרים לבין גרניום פולג חברה לבנין בע"מ לבין אחרים. במסגרת ההסכם הזה הזמינה ינאי מהחברה שרותי בניה לבניית דירה בת 5 חדרים. לצורך מימון הדירה הזאת נחתם הסכם הלוואה עם בנק דיסקונט למשכנתאות והבנק רשם משכון על זכויותיה בנכס. ביום 18.6.98 נחתם הסכם מכר בינה לבין גולן לפיו מכרה ינאי לגולן את הנכס. באותו תצהיר תיארה ינאי כי התפלאה לקבל שובר עם תשלום מס שבח בגין מכירת הנכס לוגנשטיין וכי ראתה שמדובר בהסכם מזויף. בתצהיר ציינה כי מעולם לא חתמה על ההסכם המזויף וכי החתימות על ההצהרות לשלטונות מס שבח מזויפות וכי מעולם לא פגשה את עו"ד וגנר.

15. בחקירתה הנגדית ינאי העידה כי פחדה מגולן ולכן מסרה לו את הדירה בלא כל תמורה עבורה, אך בתמורה לשיקים של החברה של ינאי, שהיו בידי גולן וחזרו, וזאת היתה הדרך של גולן לגבות את השיקים (עמוד 61 לחקירה בבית המשפט המחוזי).

עדות עו"ד גרינשפן